דת ותרבות

הבוכרים קיימו ומקיימים חיי קהילה מסורתיים עם בית כנסת במרכז הקהילה ה- "קניסו". כאמור , לוח השנה הוא על פי הירח, וכל החגים היהודיים נחגגים בעדה בייחודיות ואותנטיות. עד שנת 1793 היהודים הבוכרים נהגו על פי המסורות הפרסיות היהודיות, על פי נוסח פרס, אך כאמור לאחר הגעת ר' יוסף ממן לבוכרה, הם אימצו לחיקם את נוסח ספרד וכיום הם נחשבים כיהודים ספרדים לכל דבר.

בעבר, בתי ספר יהודים דתיים (ח'ומולו) היו בצמוד לבתי הכנסת. מורים מיוחדים שנקראו "מולו" לימדו בעיקר את הבנים בבתי הספר הללו.

ביום השמיני לאחר לידת הבן, מתבצע טקס הברית-מילה, ה-"מילו". ובגיל 13 כמיטב המסורת היהודית, הבן חוגג את הבר-מצווה, ה- "תפילין-בנדון".

אמנות ותרבות

קיימים שלושה מונומנטים ספרותיים שבהם מוזכרים יהודי בוכרה. שירים מהספר של אנטוכיה ומהספר 'שבעה אחים' של המשורר יוסף בן איסוק, והשיר 'זכרונותיו של חודאיאד' שנכתב על ידי איברהים איבן חאיר, שמספר על שני בוכרים יהודים צעירים שמעדיפים למות מאשר להתאסלם.

בשנת 1930 עיתון ספרותי יצא לאוויר, "חיותי-מחנאט". בעיתון היו עבודות ספרותיות ושירים של מיטב הפייטנים והמשוררים בשפה הבוכרית. רבים מהם נאסרו בשנים 1936-1938. עיתונים ומגזינים נסגרו על ידי הרשויות הסובייטיות, ואף נפתח תיאטרון בשנת 1932 בסמרקנד בשפה הבוכרית. ב-1940 בתי ספר בוכריים נסגרו ונקטעה הוצאת ספרים בשפה הבוכרית.