|
|
|
|
היהודים המוסלמים במרכז אסיה ההיסטוריה של היהודים הבוכרים אשר התאסלמו (צ'אלה, בבוכרית : לא זה ולא זה ) מסתורית עד עצם היום הזה. פרסומים רבים על ההיסטוריה הבוכרית שפכו אור קטן מאוד על הנושא , ואין מקורות מהימנים לסיפור זה וישנו רק ציון הבעיה והתופעה שקרתה אי שם בעבר. כיום קיימים מחקרים מעטים על נושא הצ'אלה- היהודים המומרים. י. בבחנוב דיווח בקצרה על ההיסטוריה של הצ'אלה על בסיס סיפורים שעברו מפה לאוזן אשר תיארו את טקסיהם הדתיים ומנהגיהם. אותם הנושאים נידונו ביתר פירוט ע"י א. סוחרבה, בכתביה על ההיסטוריה של בוכרה, ששם תוארו השיטות להמרת היהודים הבוכרים למוסלמים , ואת האיזורים שבהם הצ'אלה התגוררו.
|
|
קרא עוד...
|
|
דת ותרבות הבוכרים קיימו ומקיימים חיי קהילה מסורתיים עם בית כנסת במרכז הקהילה ה- "קניסו". כאמור , לוח השנה הוא על פי הירח, וכל החגים היהודיים נחגגים בעדה בייחודיות ואותנטיות. עד שנת 1793 היהודים הבוכרים נהגו על פי המסורות הפרסיות היהודיות, על פי נוסח פרס, אך כאמור לאחר הגעת ר' יוסף ממן לבוכרה, הם אימצו לחיקם את נוסח ספרד וכיום הם נחשבים כיהודים ספרדים לכל דבר.
|
|
קרא עוד...
|
|
|
נישואין ומשפחה לפני תחילת המאה ה-20 , גברי העדה הבוכרית, היו ראשי המשפחות המורחבות. אב המשפחה שלט בהוצאות משק הבית, ושלט ביד רמה בבניו ובמשפחותיהם. לכל זוג נשוי היו חלקים נפרדים, אך כולם אכלו ממטבח משותף. במאה ה-20 החל תהליך של נטישת המסגרת והמחיה במשותף של הבנים הנשואים, והוביל ליצירת משפחות גרעיניות.
|
|
קרא עוד...
|
|
כלכלה הרוב המוחלט של הבוכרים עסקו במלאכת צביעת אריגים, תחום שבו שלטו ללא עוררין במרכז אסיה. אלו שצבעו באינדיגו(צבע כחול כהה) נקראו "קאבוד-גאר" ואלו שהשתמשו בצבעים אחרים נקראו "ראנג-בורצ'י". הגברים עסקו גם במלאכות יד אחרות כגון: אריגה וטוויה,תכשיטים, זיקוק, תפירה,סדקית, ותספורות. הנשים היו מבשלות, מכבסות או אופות לחם למחייתם. חלק מהן היו רוקדות –"סוזאנדה" בחתונות ושמחות אחרות, מוסלמיות ויהודיות.
|
|
קרא עוד...
|
|
|
|
|
|
דף 1 מתוך 2 |